ההתרסקות שלי
אודות האתר

ה 8.3.20 הפך להיות התאריך שאני כנראה לא אשכח לעולם. 

בדיוק בשעה 15:05 ולאחר 5 דקות נסיעה בלבד מהבית, מצאתי את עצמי מרוח על הכביש, לאחר שאיבדתי שליטה על הקטנוע מסיבה לא ברורה. 

לאחר 14 שנים של רכיבה ללא שום תאונה רצינית, הכלי רכב שכל כך אהבתי, "החליט" לדרוס אותי ולפרק לי את כל צד ימין של הגוף. 

אפשר לומר שיצאתי בזול יחסית ואפשר לומר שאני גם חסר מזל, תלוי איך מסתכלים על זה, כך או כך, זה המצב אליו נקלעתי.

האמת שלמזלי התאונה קרתה במקום הומה אדם, ומיד רצו אליי כל האנשים מסביב,

תוך 2 דקות הגיעו איחוד הצלה ותוך 5 דקות הגיע מד"א לפנות אותי- אל תתפסו אותי בזמנים, מבחינתי הזמן קפא מלכת ואני לא בדיוק יודע להגיד כמה זמן היית שרוע על הכביש ללא יכולת תזוזה.

בהתחלה מודה שלא הצלחתי להבין מה קרה בכלל, איך הגעתי ממצב של נסיעה למצב שאני פשוט שוכב על הכביש ושמלא אנשים עומדים מעלי ושואלים אם אני צריך עזרה והאם הכל בסדר. היו אנשים שרצו להזיז אותי הצידה כי בכל זאת אני חוסם עכשיו את הכביש ואני, אני בכלל חשבתי שעוד דקה אני אצא מן ההלם ואחזור לרכב. 

ככל שעבר הזמן הבנתי שאני לא מסוגל לזוז, זאת הייתה הנקודה שאמרתי לאנשים – אמבולס – עכשיו!

איפשהו אחרי תאונה, מסתבר שהגוף יודע לעצור את הכל, גם את הכאב ובאמת לא מרגישים כלום בדקות הראשונות, הספקתי עוד לעשות שיחה לחבר ולבקש ממנו להגיע למיון איכילוב, לשם האמבולנס פינה אותי, מנסה עוד להבין מה קרה דקה שתים לפני, אבל אט אט התחלתי להרגיש את מה שעובר עלי, השיא היה במיון בבית החולים ובמיוחד בקטע שרצו להעביר אותי ממיטת האמבולנס למיטת המיון, גיליתי שאני יודע לצרוח, וחזק!

 זה הזמן להגיד תודה לצוות המיון שהבין מהר מאוד שמצבי לא טוב ודחפו לי דיי מהר מורפיום, לחלוטין עזר, אבל… עדיין כאב מאוד, מודה שפה הדברים מתחילים להיות קצת מטושטשים בזיכרון שלי, אבל לפי מה שהבנתי החליטו להרדים אותי (או סוג אחר של טישטוש חזק) כי מפה אני לא ממש זוכר מה קרה, רק יודע להגיד שאיכשהו מ 15 בצהרים השעה הייתה 21 בלילה ואני רואה שהרגל שלי מגובסת.

מה קרה לי, שאלתי את הסובבים אותי ואט אט הסבירו לי שיש לי שבר פתוח בשוק, קרסול שבור, עוד שבר סמוך לברך וגם הכתף נשברה, בקיצור, כל צד ימין שלי לא ממש שרד את התאונה הזאת ויש צורך בניתוח דחוף כדי לחבר בחזרה את הרגל המרוסקת.

לאור תור ארוך בחדר הניתוח, אותי הצליחו להכניס רק ביום שלמחרת ב 21 בערב, סיפרו לי שניתחו אותי במשך 6 שעות והפכו אותי לחצי סייבורג, מלא בברזלים וברגים.

משם המשכתי לשיקום ארוך שנמשך עד כתיבת שורות אלה, כחלק מתהליך השיקום ראיתי שלאתר מידע על התהליך, על האפשרויות, על מה נכון או לא נכון לעשות, פשוט לא קיים או לא מרוכז במקום אחד, ואיפה שכן יש מידע הוא חלקי או כתוב בצורה אינטרסנטית. 

החלטתי שצריך לעשות פה מעשה, היות וגם ככה אני בבית ולא מסוגל לעשות יותר מידי, לקחתי על עצמי את המשימה ובניתי את האתר הזה – 2גלגלים